בכנס לשכת עורכי הדין האחרון הכריז מפכ"ל המשטרה רנ"צ רוני אלשיך על ה"אני מאמין" שלו. אלשיך, המצטייר בעיני הציבור (ובצדק) כאדם ישר, החלטי ורציני, קיבל עליו את מלאכת הפיכת המשטרה לארגון יעיל, מקצועי והגון, תוך החזרת התדמית לארגון ובנייה מחודשת של האמון שרוחש לו הציבור. בין היתר, אלשיך הצהיר בריש גלי, כי בכוונתו לפעול בנחישות למיגור ההדלפות מתוך החקירות.
מדוע, תשאלו? אלשיך הבין מצוין, כי הדלפות מתוך חקירה כדוגמת הקראת פרוטוקול עימות על ידי כתבי החדשות, שעות בודדות לאחר סיומו, פוגעות בחקירה עצמה וחמור מכך – פוגעות באמון הציבור, שלא לדבר על זכויות הנחקר.
כוונתו של המפכ"ל טובה, ועל רצינות כוונתו והמהלכים שביצע אינני מפקפק לרגע. הפיכת דוברות המשטרה לגוף מקצועי, איסור ראיונות וקשר עם עיתונאים בדרג חוקרים, ועוד מהלכים נכונים ומוצדקים – לרבות ביצוע בדיקות פוליגרף בכל רבדי הפיקוד – אמורים היו להפחית את ההדלפות. אלא שבפועל זה לא קורה.
ההסבר לחוסר ההצלחה במניעת ההדלפות נובע מכך שהמידע העולה מתוך חדרי החקירות נמצא בידי גורמים רבים, רובם בעלי אינטרסים מנוגדים: הנחקר עצמו, משפחתו, חבריו, עורכי דינו, צוות החוקרים בפועל, מפקדיהם, ראשי היחידה, קציני מטה במשטרה ובאגף החקירות, דוברות משרד המשפטים, לשכת היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, ועוד ועוד.
נשאלת השאלה: האם למרות ריבוי "יודעי הדבר" ניתן לעצור את ההדלפות מחקירה? ומה לגבי מידע אחר שמודלף, דוגמת "דעתם המלומדת" של קצינים בכירים במשטרה לעניין הראיות וסיכויי ההרשעה? ניתן גם ניתן, משום שהבעיה טמונה לעניות דעתי בניהול לא תקין ולא מקצועי של הארגון.
אסביר בדוגמה מהעת האחרונה. משרדנו ייצג אישיות מפורסמת במהלך חקירה מתוקשרת. שעות לאחר ביצוע עימות – שבו נכחו מרשי, שני חוקרים וגורם נוסף אחר בחדר – פורסם עצם קיומו של העימות, לרבות פרוטוקול מדויק של תוכנו והחקירה שקדמה לו. לבקשת הלקוח, נשלח מכתב תלונה מיידי שמוען למפכ"ל אלשיך. ביקשנו את התערבותו ואת איתור הגורם האחראי על ההדלפה, ככל שזה מצוי בין שורות המשטרה.
מכתב תשובה, לא אחר להגיע, מאותה יחידה שממנה הודלף המידע לכאורה, ובו נשללה האפשרות כי ההדלפה בוצעה מתוך המשטרה – כצפוי.
כל ילד בן שש מבין שלא נעשתה כל בדיקה, ולו ברמה שטחית. הסיבה לכך נעוצה בטעות ניהולית מרה, שחוזרת על עצמה בכל הארגונים הגדולים. מקס וובר אמר פעם: "מהותו, כוחו ועצמתו של ארגון מופנה ראשית על מנת לשמר את הארגון".
כך גם במקרה זה – המפכ"ל שם לו למטרה לשמור על הארגון ולהכחיש את עצם קיומה של ההדלפה, במקום להורות על בדיקה פנימית מעמיקה ואיתור הגורם המדליף. כל עוד זהו המסר וזאת המטרה, ימשיכו ארגונים גדולים כגון משטרה, שב"כ, שב"ס ופרקליטות, להתנהל ללא ביקורת אמיתית, ללא תחקור מעמיק והסקת מסקנות, וללא רצון אמתי לבצע ניקוי יסודי בשורותיהם.
הטיוח גובר על הכל
השנים הוכיחו שבטווח הקצר, אכן פעולותיו הבלתי מתפשרות של הארגון לשמור על עצמו בכל מחיר נושאות פרי. ואולם, מחקרים רבים מראים כי, הצטברות החולי בארגונים, וחוסר בביקורת אמתית לא תלויה וכנה – הינם בבחינת פצצה מתקתקת שבסופה תביא לנזק גדול פי כמה לארגון. כך היה לצערי בפרקליטות בפרשת "פישר – רות דוד", שהמשך החקירה נגדע באיבו, תוך אמירות פומביות כי מדובר אך ורק ב"סרח עודף" ותו לו. האמנם? כך גם היה בטיוח אין סופי של פרשות המין במשטרת ישראל, כשנתגלה היקף התופעה של ההטרדות המיניות וניצול מיני על ידי דרגים בכירים, ועוד.